רשב״א על מנחות כ׳

1 עצים נקראו קרבן, דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים ודם איקרי קרבן שהוא עיקר הזבח, ל"ה. דאלו נאמר קרבן דאפי' עצים ודם שנקראו קרבן משום דקרבן כולל כל קרבן ת"ל מנחה מה מנחה מיוחדת כו', וקשיא דאי דכתב מנחה נימא דוקא מנחה ולא שאר קרבנות דאלו נאמר קרבן לבד היה כולל כל הקרבנות ולכך כתב קרבן מנחה לומר קרבן של מנחה לבד. י"ל דא"כ דלמנחה לבד אתי לכתוב מנחתך לבד ולשתוק מקרבן ומדכתב קרבן ש"מ דמרבה כל שאר קרבנות גם שאינם מנחה ומאי דכתב מנחה כדי לומר דשאר קרבנות דמרבה להו דומיא דמנחתך כדקאמר מה מנחתך מיוחדת כו' וה"פ קרבן מנחתך קרבן דדמי למנחתך ע"כ, ומ"מ נוכל לפרשו דכלל ופרט הוא וכן פריך לקמיה מה מנחה מיוחדת שמתרת כו', ופירש"י דר"ל דגם נרבה אברים מצד דאחרים באין לה חובה: ויש להקשות, דמנא לן דהוה פריך דנרבה לאברים ודנרבה לדם מצד מתיר, דלמא ונמעט אברים דאי משום דהוה ליה לשנויי אברים אתי לרבויי טפי משום שכן אשב"נ טמ"א אימא לך דלעולם פריך ליה דנמעט אברים ולהכי לא שני ליה אברים אית לן לרבויי טפי מדם משום דהיה חושב שאם יאמר לו כן יקשה לו דלעולם נמעט אברים מצד מתיר כדפריך ליה מעיקרא, וא"ת שיש לרבות אברים טפי מדם הרי נימא דנמעט תרווייהו דנמעט אברים מצד מנחה ונמעט דם מצד אחרים משום דנימא דלא ילפינן אלא מאי דדמי למנחה בשני צדדין. ועוד כי שני מעל מנחתך ולא מעל דמך מאי פריך ואימא מעל מנחתך ולא מעל איבריך דילמא הוה פריך הכי דנימא צד מתיר ונרבה דם ונמעט אברים וכי שני ליה מעל מנחתך ולא מעל דמך ר"ל דנמעט גם אברים מאחר שהיה לו לתפוס צד דממעט ממנו א"כ נמעט ממנו אברים וגם דם לא נוכל לרבות מפני מיעוט דמנחתך ור"ל דנמעט תרווייהו וכן לפי מאי דסבר דהוה פריך דנרבה אברים מפני שני הצדדין ושני ליה דנמעט דם ממנחתך כי פריך ליה דנמעט אברים ונרבה דם ודלא נימא מעל מנחתך ולא מעל דמך שכך משמע מדשני ליה מסתברא דאברים הוה ליה לרבויי דמשמע דהוה פריך ליה דנמעט אברים ונרבה דם ואמאי הוה פריך ליה כי האי גוונא דנמעט מעל מנחתך איברים ולא דם הוה ליה למפרך דנמעט תרווייהו מעל מנחתך ודנימא מעל מנחתך ולא מעל דמך ולא מעל איבריך ויסתור סברתו ראשונה דמעיקרא דהוה פריך דנרבה תרווייהו משני הצדדים ושני ליה דלא נוכל לרבות דם משום מיעוט דעל מנחתך הוה ליה למפרך דלא נרבה לא דם ולא איברים משום דמעוט דמעל מנחתך לימעט תרווייהו: וי"ל דלהכי הוה הכרח לומר דצריך דנרבה אחד משניהם או דם או איברים מדמיון דמנחה משום דאם נמעט תרווייהו ממעוטא דמעל מנחתך א"כ קרבן דאתא לרבויי שאר קרבנות הדומות למנחה כדקאמר מה מנחה כדפרישי' לעיל למאי אתי הרי אין לנו שום דבר לרבות כי אם או איברים או דם או עצים ואם נמעט כולם עצים מצד דאחרים באים לה חובה ואיברים ודם ממעוט דכל מנחתך אין לנו עוד דבר לרבות מקרבן מנחתך הילכך צ"ל דאתא לרבויי או דם או איברים לכך לא פריך דכל מנחתך למעוטי תרווייהו וג"כ מטעם זה צ"ל לפרש דכי הוה פריך מה מנחה מתרת כו' ונרבה דם דהיה צ"ל דגם נרבה איברים מצד אחרים כו' דאין לומר דהוה פריך דנמעט איברים דא"כ הוה ליה לשנויי מסתברא איברים הוה ליה לרבויי משום שכן אשב"ן טמ"א מאחר דצריך שנרבה אחד מהן וגם כן כי שני ליה מעל מנחתך ולא מעל דמך פריך ליה שפיר ואימא ולא מעל איבריך ודנרבה דם ונמעט איברים משום דהוה ידע כי שני מעל מנחתך אינו ר"ל דנמעט תרווייהו דם ממיעוט דעל מנחתך ואיברים דמתרת משום דאי אפשר למעט תרווייהו כדפרי' הילכך הוה צריך לומר שהיה מתרץ מעל מנחתך כו' למעט דם ולרבות איברים מצד שבדרך שנרבה אחד מהם ולכך פריך ליה ואימא מעל איבריך ושנאמר איפכא דנמעט איברים ונרבה דם, והיינו נמי טעמא דהיה לנו להקשות אמאי היה ר"ל דנרבה מדמיון דמנחה בכל צד דדמי למנחה דהיינו דנרבה מצד אחרים כו' איברים ומצד דמתרת דם אדרבא לא היה לנו לרבות כי אם מאי דדמי לה בהני שני צדדין ולא במאי דדמי לה בצד אחד דבכל כעין הפרט לא מרבינן כי אם מאי דדמי לה בשני צדדין ולא בצד אחד, אלא היינו טעמא דאם באנו לומר שלא נרבה אלא מאי דדמי ליה בהני שני צדדים לא היינו מרבין כלום דמשום לבונה הבאה בבזיכין הוו תרי צדדין דקרבן דמשמע דאתא לרבויי כל מילי דקרבן הילכך צריך לנו לומר דאתא קרא דמרבה דומיא דמנחה לומר מאי דדמי לה מצד האחד מהני דמה דדמי לה בשום צד נרבהו ומ"מ כי נמצא מעוט דבא למעט אחד מהם דהיינו מעל מנחתך יבא למעט אחד מהם כדפרי' דלא בא לרבות אלא מאי דדמי לה כדפרי' אחד משניהם ולכך קאמר דיש לנו לרבות מאי דדמי ליה דהיינו מצד האחרים כו' דמרבה איברים משום דעיכובא דאיברים הוה לרבויי דדמו לה:

2 יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח, פי' גם השירים. ת"ל קרבן, פי' דכתיב וכל קרבן מנחתך, ל"ה. וקשי' דהא אוקימנא קרבן לרבות שאר קרבנות דדמו כמנחה. וי"ל דאפ"ה שמעינן דבעי' דבר הקרב משום דפשיטא דקרבן משמע דבר הקרב למזבח ולא דבר שאינו קרב כגון שירים דמנחה ובשר הזבח מ"מ קאמר דגם ילפינן מקרבן כל דבר הקרב: וקשיא דאימא דכוליה קרא להכי הוא דאתא לומר דבעינן דבר הקרב במנחה ולא כל המנחה ולהכי אצטריך לכתוב קרבן מנחתך משום דאי כתי' קרבן הוה משמע כל דבר הקרב לכך כתב מנחתך לומר מנחה דוקא ודדמי לה, ואי כתיב מנחה לבד הוה אמינא כל המנחה לכך כתב קרבן ואיך חזינן לרבויי שאר קרבנות: וי"ל דאי להכי לבד אתי לכתוב תקריב במנחתך ומדכתיב לשון קרבן משמע דמרבה נמי שאר קרבנות א"כ מנחתך למאי אתא אלא לומר קרבנות דדמו למנחתך:

3 והא אמרת מה מנחה מיוחדת שאחרים באים כו', פי' ומהתם אתרביא לבונה וכולהו הנך דצריכי עצים ועל כל קרבנך תו למה לי, ל"ה. וקשיא דבלא כך נמי תקשי ליה דהא קרבן מנחה היא ומרישא דקאמר יכול תהא כל המנחה טעונה מלח פי' גם השירים ת"ל קרבן דוקא הקרב מן המנחה ולבונה מדבר הקרב מן המנחה ומעיקרא נמי דקאמ' יכול כל המנחה טעונה מלח היה ר"ל גם הלבונה דבכלל מנחה היא וכי אמ' כל קרבן ר"ל דבר הקרב ממנה ומפיק שירים הרי נשאר לבונה בכלל הקרב ממנה וא"כ תקשי ליה לתלמודא בלא טעם דאתיא בצד באה חובה: וי"ל דלא אתא למפרך ללבונה לבד אלא גם לכל הני דאיתנהו בברייתא כגון מנחת כהנים כו' ואמורי חטאת כו' כדפרש"י שפי' בלשונו והא אמרת מה מנחה מיוחדת ומהתם איתרבי לבונה וכולהו הנך דצריכי עצים ועל כל קרבנך למה לי, משמע דאתי למפרך לכולהו ולבונה דנקט משום דרישא דמילתא היא דקאמ' אין לי אלא קומץ לבונה מניין ואח"כ מייתי להנך אחר לבונה הילכך נקט לבונה משום דרישא דמילתא היא אכן ה"ה דפריך מכולהו ומשום דבעי למפרך מכולהו נקט פירכא דשייכא לכולהו ולא נקט ללבונה פירכא דשייכא ללבונה לבד אע"ג דהוה מצי פריך לה פירכא דקיימא לה לבד כדפרי' ופריך דילפינן להו מהצד דמה מנחה אחרים באין לה חובה שהרי הכי נמי וא"כ נהי דבעינן נמי דלהוי דומיא דקרבנו דלהוי דבר קרב הכי נמי קרבן ודבר הקרב נינהו: ומ"מ נראה דוחק לומר דמשום דבעי למיפרך לכולהו שביק למפרך פירכא דשייכא לה שהרי כשכוללה עם האחרים משמע דאי ניחא מהנך ניחא נמי מינה וליכא מינה קשיא: אלא נראה לתרץ בשני דרכים. האחד דנימא דלא חשיב מנחה כ"א המנחה עצמה ולא הלבונה. וכן משמע מדקאמ' מרבה אני הלבונה שכן היא בכלי אחד משמע דלאו גופא דמנחה היא אלא שיש לרבותה בשביל שבאה בכלי אחד יש לה לתת דין מנחה עצמה אך אינה מן המנחה עצמה, הילכך פרי' אע"פי שנחשבה כאלו אינה מן המנחה למה הוצרך לרבויה משום דבאה עמה בכלי אחד דנפיק מצד דמה מנחה מיוחדת כו', וכמו כן קשיא מהנך דנרביה להו מצד דמה מנחה מיוחדת כו' ולמה לי לרבותה מעל כל קרבנך כדפרישי' ונקט לבונה וה"ה דפריך להנך כדפרי': או נוכל לתרץ כדפרי' לעיל דמן המנחה חשיב לה ומאי דקאמ' מרבה אני הלבונה שבאה בכלי אחד אינו בא לתת טעם אחר בלבונה מלבד טעם שהוא מגוף המנחה ושיש לרבותה מכלל דבר הקרב מן המנחה כדאסיק מעיקרא הילכך לא שייך למפרך למה לי טעמא דבכלי אחד תיפוק לי' דמגופה דמנחה היא שהרי היינו מה דקאמר דמפני שבאה עמה בכלי אחד דמגופה דמנחה ודבר הקרב מן המנחה, וכ"ת א"כ דר"ל דמגופא דמנחה הוא למה הוצרך להזכיר אותו טעם פעם אחרת והלא כבר אמר שכל הקרב מן המנחה טעון מלח ולבונה הוי בכלל, י"ל דאה"נ דלא בעי להזכיר טעם ללבונה ולומר שלא אמר כבר טעם זה אלא שזה שאומר מרבה אני לבונה שהיא באה עמה בכלי אחד אינו אלא באור מאמרו שהיה ר"ל מנין לרבות לבונה ולפרש דבריו קאמר מה שאני אומר מנין לרבות לבונה אין אני אומר מן הלבונה שבאה עמה בודאי מגופה דמנחה היא דמאחר דבאה עמה בכלי אחד אין לך להחשיבה דבר בפני עלמו חלוק מן המנחה הילכך ממנה אין לשאול מנין כ"א הבאה בפני עצמה. מרבה אני, דר"ל מהא אין לשאול מנין לפי שיש לרבותה בעבור שהיא כגוף המנחה אלא יש לשאול מנין מלבונה הבאה בפני עצמה ומכל הנך דחשיב בתרה, והילכך כי פריך תלמודא אין לי אלא קומץ כו' מרבה אני הלבונה כו' והא אמרת כו' רישא דמילתא דברייתא נקט והוי כאלו כתוב וכו' ולא בא להקשות אלא מלבונה הבאה בפני עצמה ומהנך דלמה צריך לרבותם מעל קרבנך דתיפוק להו מצד דמה מנחה כו' אבל לא בא למיפרך ללבונה הבאה עם המנחה למה הוצרך בה טעם שבאה עמה בכלי תיפוק ליה ממה מנחה כו' חדא שהברייתא לא בא לתת טעם בפני עצמה כדפרי' שאין זה אלא באור מאמרו לומר מזו אותיב שאמר מנין ועוד אפי' היה זה נתינת טעם אפילו הכי לא שייך למיפרך עלה תיפוק לי ממה מנחה וכו' דכיון שבא לומר שהוא מגוף המנחה לא שייך בה למיפרך למה לי אותו טעם תיפוק לי ממה מנחה שהרי כיון דנותן בה טעם הזה שהיא מגוף המנחה איך לפרוך שהיה לו לומר טעם זה ושיעזוב עיקר ויקח הטפל ולומר דמה שאנו מרבים מטעם שהיא גוף המנחה שנעזוב אותו טעם וניתן בה טעם אחר לרבותה מצד דמה מנחה, הרי זה תהיה פירכא שאינה כלום:

4 מה פרט מפורש, והברייתא נוכל לפרשה כן שלקחה דרך צריכותא ומתחלה ה"ק מאחר שסופנו לרבות כל דבר שאחרים באין לו חובה בכלל ופרט וכלל לכתוב קרבן לבד ומיניה הוה ילפינן כל הני וקאמר דמקרבן הוו מתרבו נמי עצים ודם ולכך אצטריך מנחה למעוטינהו לומר דבעינן קרבן דדמי למנחה לאפוקי עצים ודם ולבסוף קאמר אין לי אלא קומץ דלא לקשי לך לכתוב קרבן מנחה לבד והוה מרבינן כל קרבן דדמי למנחה ולישתוק מעל כל קרבנך ולהכי קאמר דאי כתב קרבן מנחה ה"א דכלל ופרט ומנחה דוקא ותו לא ולהכי אצטריך על כל קרבנך לכללא בתרא והוי כלל ופרט וכלל ומרבינן דומיא דמנחה כדקאמר מעיקרא:

5 אף כל עצים, פי' אף כל הצריכין עצים טעונין מלח, וקא פריך אימא לבונה, פי' אימא דאחרים באין לה חובה מאי ניהו לבונה שבאה לצורך הסולת אף כל שקרבן אחר בא לו חובה טעון מלח ואייתי דם דאיכא בהדי נסכים דנסכים יין ושמן באין חובה לזבח, ל"ה: וקשיא כיון דנוכל לומר אחרים באין לה חובה הוו עצים כמו לבונה אמאי לא נרבה דומיא דמנחה כל מי שעצים באין לה חובה הרי יש לנו לרבות מדמיון דמנחה זה כמו זה, ואין לפרש דפריך דלא נרבה אלא דומיא דמנחה שיהיו לו שני דברים באין לו חובה כמו מנחה דבאין לה עצים ולבונה חובה כמו כן נבעי קודם שנרבהו שיהיו לו שני דברים אחרים באין לו חובה ושיהיו לו עצים באין חובה וגם קרבן אחר בא לו חובה כמו קומץ דמנחה, דהא ליתא דא"כ לא היה מרבה דם שהרי דם אין עצים באין לו חובה והרי הוא בא לרבות דם כדקאמר ואימא דם וא"כ צ"ל דפריך דבדומיא דלבונה באין לה חובה לבד כדפרי' וא"כ הק"ל אמאי לא נרבה כמו כן הנך דעצים באין לה חובה כמו לבונה: ויש לומר דאה"נ דלא פריך דלא נרבה הנך דעצים באין לה חובה אלא דנרבה גם הני דקרבן כמו לבונה שבאה לה חובה שהרי יש לנו לרבות כל מאי דדמי למנחה בצד דבאין לה חובה ואע"ג שיהיה להם צד אחד באין לה חובה כמו מנחה ולא שנשאל שני דברים באין לו חובה כמו מנחה שהרי בא לרבות לעולם כל מאי דדמי למנחה בחד צד כדפי' לעיל גבי דצד דמתרת דר"ל דנדבה מאי דדמי לה לכל צד מינייהו ולא בעינן דלידמי לה בשני הצדדין והטעם הוי כדפרישי' לעיל משום דאי נבעי דדמי לה בשני צדדין לא נרבה שום דבר שלא נמצא דבר דומה לה בשני צדדין אלא דבאין לה חובה שיהיו לו עצים וקרבן אחר בא לו חובה וכיון דאנו מרבים דומה לה מצד אחד דעצים באין לה חובה כמו כן פרי, דנרבה מאי דדמי לה בצד אחד דקרבן אחר בא לו חובה כמו לבונה למנחה והרי משמע דממעט דם מדקאמר אי מה מנחה מיוחד' שהיא מתרת אף אני אביא את הדם ת"ל מעל מנחתך ולא מעל דמך ודממעי הדם הילכך פריך דנרבה, ל"ה: וקשיא דאיך נוכל לרבות דם והלא כתיב מעל מנחתך ולא מעל דמך, וי"ל דר"ל דנרבה דם ומיעוט דעל מנחתך נוקי למעט איברים. וקשיא דהא קאמר בתר הכי דאיברים הוה ליה לרבויי שכן אשב"נ טמ"א, וי"ל דהיינו דוקא כי ליכא אלא חד צד לאיברים דהיינו צד דאחרים באין לה חובה ולדם נמי ליכא אלא צד דמתרת הילכך קאמר דאע"ג דנוכל למצוא לכל אחד מהם צד דדמי למנחה הואיל ואין לדם עדיפותא בדמיון דצד מנחה יותר מלאברים דמסתברי לרבות איברים יותר משום דדמו לה ונפישי מהנך דדם אע"ג דכל הני טמ"א אין בהם עיקרא כי אם צד דאחרים באין לה חובה הילכך אין לכל אחד מהם כי אם דמיון מצד אחד שהרי דמיון דטומאה ומעילה דחשיבי כדמיון דדם אינם דאברים נקראים צדדין בעבור שאין דבר ששייך בכלל זה לרבות טפי דם איברים מפני צד שלו המתדמה לצד עיקר דמנחה משנרבה דם אברים מפני צד שלו המתדמה לצד עיקר דמנחה משום מ"מ יש לרבות איברים משום דדמו למנחה טפי שיש להם דמותות יותר למנחה ממה שיש לדם דהיינו אשב"נ טמ"א מה שאינו כן לדם דהנך נפישי, אבל השתא דקיימינן דיש לדם צד דאחרים באין לו חובה כמו לאיברים נמצא שיש לדם שני צדדין מתדמין לצדדין דמנחה צד דאחרים באין לה חובה וצד דמה מנחה מתרת דאייתי מעיקרא בברייתא, ולאיברים אין להם כי אם צד אחד דהיינו צד דאחרים באין להם חובה א"כ יש לנו לרבות טפי דם דדמי לשני צדדין משנרבה איברים דלא דמו לה כי אם בצד אחד ולאוקמי מיעוט דמעל מנחתך אאיברים הילכך פריך שפיר ואייתי דם דר"ל ונמעט איברים ממיעוט דמעל מנחתך: ויש להקשות אמאי נקרא לבונה דאחרים באין לה חובה והלא מעיקר דמנחה היא כמו המנחה, וי"ל דמשמע דעיקר הקרבן הויא המנחה והלבונה טפל לה מדקאמר קרא ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה משמע שהמנחה עיקר ושהלבונה באה כדי וזהו אחרים באין לה חובה:

6 אדרבא לצורך דם אתו נסכים, דהכי אורחא לאחר כפרת הדם שכפר על החטאת בא היין שמשמח אלהים ואנשים דמי שמתכפר שמח הוא, ל"ה. ואע"ג דמי שמתכפר שהוא השמח אינו שותה זה היין של נסכים שנזרק על גבי המזבח שישמח בו מ"מ בעבור שנתכפר הדם הנזרק במזבח ושמח בכפרת הדם הוא רוצה שהשמחה שהיה לו להיות לעצמו בשתיית היין שיהיה למזבח שגרם לו להתכפר ולהיות שמח בו:

7 מידי אחרינא לא, ויש להקשות שמחליף שיטתו דלעיל הוה אמרי' דמרבה כל מאי דדמי למנחה בצד אחד באיזה שיהיו איברים מצד אחרים באין חובה ודם מצד דמתרת והכא קאמר דלא נרבה כי אם מאי דדמי למנחה בשני צדדין בצד דאחרים וצד דמתרת, ועוד מאי קאמר הא לא מצית אמרת מדאצטריך מעל מנחתך ולא מעל דמך כו' הא אכתי בריש הברייתא לא הוה ידע מיעוטא דמעל מנחתך מדקאמר מה מנחה שהיא מתרת כו' אף אני אביא הדם ת"ל מעל מנחתך א"כ כי קאמר מה מנחה מתרת לא הוה ידע מיעוטא דמעל מנחתך ומאי קאמר מדאצטריך מעל מנחתך ולא הוה ידע ליה עדין, וי"ל דאה"נ דצריך לומר דפירכא זו לא קיימא למאי דהוה ס"ד מעיקרא בברייתא דמעיקרא דברייתא הוה משמע ליה לרבות מאי דדמי למנחה בלא טעמא כלל ופרט וכלל אלא ממשמעות דקרבן מנחה דמשמע ליה קרבן דדמי למנחה, ולכך הוה קאמר דמרבה כל דמה דמי למנחה בכל אחד מן הצדדין שנמצאו במנחה חדא כיון דלאו בכלל ופרט הוה אתי לית לן למיבעי מה דדמי לפרט בכל צדדין דדוקא כי אתי בכלל ופרט בעינן מאי דדמי לפרט ולהכי אתיא כללא בתרא למיבעי מאי דדמי לפרט בכל צדדין למאן דאמר כללא קמא דוקא אבל כי לא מרבינן אלא מיתורא דקרבן דאתא למימר קרבן דומיא דמנחה יש לנו לומר דר"ל מאי דדמי למנחה באחד מן הצדדין שלה, ועוד טעם אחר פירשנו לעיל דלהכי לא הוה בעי דלידמי לשני צדדין שלא היו מרבים כי אם לבונה דבזיכין וקרבן דדומיא דמנחה משמע דאתייא לרבויי מילי דקרבן טובא, אבל השתא איירינן לפי מסקנת הברייתא דקאמר דכל מאי דפרכינן הוי רבויא בכלל ופרט וכלל והרי כל מאי דאתי בכלל ופרט וכלל לעולם בעינן דלדמי לפרט בכל צדדין הילכך פריך דלא היה לנו לרבות כי אם מאי דלדמי למנחה בכל צדדיה דהיינו בשני צדדין דאיברים כו' מעל מנחתך כו' ולא מעל דמך שכבר הזכירו בראש הברייתא לעשות מיעוט לדם למאי דס"ד מעיקרא דמרבינן מקרבן כל מילי דדמיא במנחה מאי דדמי לה בצד אחד, הילכך לפי מסקנת הברייתא דבכלל ופרט וכלל מתרבי נימא דלכך אצטריך על מנחתך וקרבנך כדי לעשות כללא בתרא אמרי' דמעל מנחתך אתא למימר ולא מעל דמך כדי לגלויי דלא בעינן דלדמי לפרט בשני צדדין אלא דמרבינן גם מאי דדמי ליה מצד אחד מדאצטריך מיעוט למעט דם דאתי בצד א':

8 קרבן פי' דכתיב ונפש כי תקריב קרבן מנחה, ל"ה. וי"מ דדריש ליה מאדם כי יקריב מכם קרבן אבל מדמקיש ליה למנחה לומר שטעונין הגשה וקמיצה אלמא מנחה ארבייה קרא א"כ מקרא דמנחה קא אתי. וא"ת הא גופא מנא לך, וי"ל דאע"ג דנוכל לרבותו משני הפסוקים יש להקישו קודם למנחה דזה וזה גדולי קרקע וזה וזה דבר יבש מלהקישו לבעלי חיים ומיני דמים, ועוד שאין לרבותו לדין מיני דמים, שאין לעשות בו דיניהם כגון ד' עבודות הזבח אבל דיני מנחה יכולים לעשות בו כדמפרש ואזיל, פי' דקרבן מנחה אייתר לדרשא דמצי למכתב נפש כי תקריב מנחה ומדכתב קרבן ש"מ לרבות קרבן אחר שאינו מפורש בהדיא ולכך מרבינן נמי עצים שנקראו קרבן במקום אחר לדין מנחה, אבל אדם כי יקריב קרבן לא מייתר, ומהאי טעמא י"ל דאפי' לת"ק דר' דלא מקיש ליה למנחה ודלא מרבה ליה אלא לנדבה דמקרא דקרבן מנחה מתרבה כדפריש': ואם תאמר מאי קאמר מאן שמעת ליה עצים אקרי קרבן ר' לר' בעי מלח ואמאי הא איכא ת"ק דאקרי להו קרבן ולא בעי מלח, ועוד אפי' אי לא חזינן דאיכא תנא דפליג עליה דר' הרי מסברתנו נוכל לומר דאקרי קרבן מאחר דאשכחן קרא דקרי להו קרבן דעצים ומאי קאמר מאן שמעת ליה כו' הא כ"ע קרו להו קרבן ואיכא למימר דתנא דברייתא דלעיל לא סבר כר' לרבויי ליה לדין מנחה: וי"ל דדייק מדתני ליה דומיא דדם דקאמר אפי' עצים ודם אלמא לעשותו קרבן גמור לעשות בו עבודת הקרבן כמו בדם ומסתברא דעבודת המנחה נעשות בו ולא עבודות הקרבן כדפרשי' לעיל, ועוד דאי לא הוה ליה דין קרבן לגבי עבודות הנעשות בקרבן כמו עבודת המנחה דהיינו הגשה וקמיצה דאין לנו לומר שיהיו בכלל קרבן לרבותם למלח שהרי אין לרבות מכלל קרבן גם מילי דאיקרו קרבן אם לא שדינם כקרבן אי לא כתב קרא אלא קרבן וא"כ מדקאמר דאי כתב קרבן בלא מנחה הוה מרבינן אף עצי' לומר שטעונין מלח אלמא אית להו דין קרבן ומסתבר' דדין קרבן קאמ' דיש לדמותם למנחה וא"כ היינו רבי:

9 עצים טעונין קמיצה. המתנדב שני גיזרין לוקח מלא קומצו קסמין רכין ונותן על המערכה ואח"כ נותן האחרים, ל"ה. וקשיא דהא בברייתא לא קתני קמיצה אלא הגשה. וי"ל דחדא מינייהו נקט. וא"ת והכא מאי קמ"ל פשיטא. וי"ל דסד"א דאע"ג דהואיל דאיתקש למנחה דוקא לגבי מילי דמנחה שראוים לעשות בהם כגון הגשה אבל לגבי קמיצה שאינה ראויה אימא לא קמ"ל דלכל מילי איתקוש: וא"ת א"כ לינקוט בברייתא קמיצה והוה ילפינן דכ"ש הגשה ומדנקט הגשה משמע ולא קמיצה ולעולם קשיא דמנ"ל לרבא הא, וי"ל דסבר רבא דהא בהא תליא והגשה דברייתא פירושא היא ור"ל בברייתא טעונין מלח והגשה כמנחה דאיכא למימר דאקשינהו למנחה ודמאחר דאיתקוש ראוי להדמות להם דין עבודות דמנחה שהרי ראוים לעשות בהם כמו הגשה א"כ נימא דאקשינהו לכל דין עבודת מנחה ואף לקמיצה דאין היקש למחצה, עכ"ת:

10 אלא קרא למעוטי מאי. פי' קרא דמנחתך דדרשי' לעיל אף כל שאחרים באין לה חובה אבל מידי אחרינא לא מאי אתא למעוטי דם מעל מנחתך נפקא ותרי מיעוטי למה לי נימא קרבן כלל מנחתך פרט על כל קרבנך חזר וכלל כו' אף כל שאחרים באין לה חובה כו' ולא דם דאין אחרים באין לה חובה דהשתא ליכא למיפרך אי מה מנחה מיוחדת שהיא מתרת אף כל שהוא מתיר ואביא דם דא"כ דמרבית בצד אחרים באין לה חובה כל הנך ובצד דמתיר מרבית דם אף כל למעוטי מאי בשלמא למאי דהוה ס"ד מעיקרא דאף כל הוה ממעט נמי עצים הוה מצי למימר דנרבה בצד אחרים באין כו' ונרבה דם בצד דמתיר ואף כל למעוטי עצים שאין אחרים באין לה חובה כו' אבל השתא דלא מפקת עצים מכעין הפרט דאף כל באין חובה א"כ אי מרבית דם מצד דמתיר אף כל למעוטי מאי ליתיה, ל"ה. וקשיא דמאי פריך דכיון דמרבינן עצים מצד אחרים אין לנו למעט מאותו צד כי אם דם דתולא מצטריך מעל מנחתך למעוטי דם ולגלות דלא נרביה מצד מתיר מאי הוה ממעטינן מכעין הפרט הא לא הוה ממעטי' מידי הא ליתא משום דאי לא כתב מעל מנחתך למעוטי דם הוה מרבינן ליה בצד מתיר וכי תימא מאי הוה ממעטינן הרי נוכל לומר דנמעט איברים דכיון דלא נוכל לרבות כל מאי דדמי לכל אחד מן הצדדין שא"כ לא נמעט שום דבר וצריך לנו לומר שלא נרבה אלא הדומה לצד אחד ואין אנו יודעים איזה צד מהם נתפוס או צד דאחרים או צד דמתיר הרי נוכל לומר דנתפוס צד דמתיר ולא דאחרים ושנמעט איברים ולכך אצטריך מעל מנחתך למעט דם: וי"ל משום דהשתא נמי דכתיב על מנחתך למעוטי מנ"ל דאתי למעוטי דם ואתא למימר ולא מעל דמך ולומר שנתפוס צד אחרים לרבות איברים ונעזוב צד מתיר ונמעט דם אימא דאתא למימר איפכא דנתפוס צד מתיר ונרבה דם ונעזוב צד אחרים ונמעט איברים ודנימא מעל מנחתך ולא מעל איבריך אלא מאי אית לן למימר דטפי אית לן למימר דאתא למעט דם מדנימא דאתא למעט איברים משום דדמו לה טפי א"כ כמו כן נמי אי הוה שתיק ממיעוטא דמכל מנחתך וממילא הוה ידעי' דלא נרבה כל הדומה לכל אחד משני הצדדין דא"כ לא נמעט דבר וצריך שנמעט הדומה לצד אחד מהם דיש לנו למעט דם טפי מאיברים כדפרי': והרי אכתי יש להקשות דאכתי אצטריך מעל מנחתך למעט דם דאי לא כתביה הוה מרבינן דם מצד דמתיר, וכ"ת מאי הוה ממעטינן הרי אין לנו לומר דנמעט איברים מצד דאחרים שהרי יש לנו לרבות אברים טפי מדם כדפרי' מ"מ הוה אמינא דנמעט עצים ונרבה דם ולכך אצטריך מעל מנחתך למעוטי דם ודנרבה עצים, דאין לומר דטפי הוה לן לרבויי עצים משום טמ"א כדאמרי' גבי איברים שהרי עצים לא דמו לה טמ"א: וי"ל דאע"ג דעצים לא דמו לה טמ"א מ"מ דמו לה טפי מדם משום דדמו לה במעילה ואשם וחוץ דהוו תלת מילי ודם לא דמי אלא בחדא דנפסל בשקיעת החמה. ועוד אפי' היו שוין בצדדיה למנחה אפי' הכי יש לרבות טפי עצים מדם מפני שנבוא למעט דבר אחד ולא נרבה כל הדומה לה באחד משני הצדדין הרי צריך שנמעט הדומה מצד א' או שנמעט כל הדומ' בצד המתי' או שנמע' כל הדומ' בצד אחרים וכיון שיש לנו לרבות טפי צד אחרי' משום איברים דדמו לה טמ"א א"כ נמעט דם וצד מתיר ולא נמעט עצים וצד אחרים כיון דמצד דיש לנו לתפוס צד אחרים שמרבה איברים הדומין לה טמ"א שהרי אין לומר דנרבה דם מצד דמתיר ואיברים מצד אחרים ושנמעט עצים לבד שהרי מאחר שאין אנו ממעטין צד איברים מפני ראוית איברים צריך לנו לרבות כל מה דדומה לאותו צד שהרי אין אנו מרבין מה שדומה אל הצד לחצאין שהרי צ"ל א' משני' או שנמעט כל הצד ההוא או אם לא נמעטהו שנרבה כל הדברים המתדמים באותו צד ונמעט דם וצד מתיר מאחר שלא נוכל למעט צד אחרים מפני שמרבה איברים, ומ"מ אם יכולין לרבות כל הדומה לשני צדדין כגון שנמצא מיעוט למעט מכעין הפרט וכתב מעל מנחתך למעט הרי היינו יכולין לומר דהיינו יכולין למעט עצים כמו למעט דם ולכתוב מעל מנחתך ולא מעל עציך ולא נאמר מעל דמך ולא נאמר הסברא שפירשנו דמאחר דלא ימעט איברים לא ימעט ג"כ הבאים באותו צד משום דהמיעוט דמעל מנחתך אין הכרח שיבא למעט כל מה שמתרבה לדמיון אחד מן הצדדין שימעט כל הצד שהרי אינו בא כי אם למעט דבר אחד לבד, אבל כי קיימינן אם נכתב מיעוט דמעל מנחתך ואם נבא לרבות כל הדומה לאחד משני צדדין ונבא למעט מה שצריך לנו למעט מה שבא בדמיון אחד מן הצדדין צריך שנמעט כל המתרבה בדמיון מהצד בכולו ולא לחצאין מפני דכשאנו באין למעט דבר אחד ממנו אנו ממעטין אותו מטעם שנאמר מכעין הפרט המתרבה אינו מה שדומה לפרט באותו צד אלא הדומה לו מצד אחד הילכך פריך שפיר דלשתוק מעל מנחתך, ויש להקשות אי למעוטי מעל מנחתך נפקא ודלישתוק מעל מנחתך דאתא למעוטי כדפירשנו הא לא אסיקנא דמעל מנחתך למעוטי דם אלא אדרבא מיצטריך לגלויי דלא נמעט הכל מלבד לבונה הבאה בבזיכין דסד"א דאי לאו מעל מנחתך ה"א דלא נרבה אלא מאי דדמי לפרט ושנמעט הכל ולכך אצטריך מעל מנחתך דממעט דם לגלות דמרבינן שאר מילי ודלא בעינן דלדמי לשני צדדין אלא לצד דאחרי' ודנרבה איברים ועצים ודנמעט דם מעל מנחתך וצ"ל דסבר תלמודא דמעוט דמעל מנחתך דממעט דם ילפינן תרתי חדא דלא נרבה הכל חוץ מדבר א' שנמעט מכעין הפרט דהיינו עצים לפי מאי דפרי' ודנרבה כל הדומה לכל צד משני צדדים ושנרבה גם הני ולכך אצטרי' למעט דם וגם אצטרי' לגלות דלא נימא דנמעט הכל משום דלא נרבה אלא מה שדומה לשני הצדדין ושנמעט הכל מלבד שנרבה מכעין הפרט דהיינו לבונה הבאה בבזיכין ולכך מוכח מדאתא לומר דלא נרבה דם דהיה צריך דאיכא מיעוט בדבר אחר דהיינו עצים כדפירשנו: ואין לומר דהי"ל לתרץ דעיקר המיעוט לא אתא כדי לגלות דלא נרבה דם ולאוכוחי בהכי דהיה מתמעט עצים כדפי' אלא העיקר בא כדי לגלות דלא נמעט איברים ועצים דנבעי דומה לב' צדדין ולעולם נרבי עצים ודלא ליקשי ליה מידי שהרי אדרבא מהבריית' משמע דעיקר מיעוט דעל מנחתך אתא כדי למעט דם ולא כדי לגלות רבוי באיברים שכן משמע הלשון דאי מה מנחה מיוחדת שמתרת ואביא דם ת"ל מעל מנחתך קאמר דעיקר למעט דם אתא ולא כדי לגלות רבוי אאיברים: ואין לומר דזה הדרך היה מתחלת הבריית' דהוה ס"ד דרבויא אתא מקרבן מנחה דר"ל הדומה למנחה ולא מכלל ופרט וכלל אך בסוף הסוגיא דדריש בכלל ופרט וכלל והיה לנו לומר דלא נרבה רק הדומה משני צדדין כדפרי' תלמודא ואמר מה מנחה אחרים באין ומתרת ודאתא מעל מנחתך לגלויי רבוי כדשני לעיל מדאצטרי' מעל מנחתך שהרי לפי המסקנא דדריש בכלל ופרט וכלל קיימא רישא דבריית' דמה מנחה שאחרים באין לה חובה, ופירכא דאי מה מנחה מיוחדת שמתרת ודת"ל מעל מנחתך הכל קאי לפי המסקנא דדריש בכלל ופרט וכלל ואין בין ראש הבריית' לסופ' אלא דמעיקרא הוה שקיל וטרי להו לפי דמיון דמנחה ולא כלל ופרט וכלל ולבסוף הוצרך לגלות דמה שהיה שקיל וטרי הכי היה בדרך כלל ופרט וכלל וכן משמע תלמוד' כלל ופרט וכלל מה הפרט מנחה מיוחדת שאחרים באין לה חובה אלמא תופס שיטה ראשונה אלא זאת הפירכא דפריך תלמודא ואימא מה פרט מפורש אחרים וכו' דמתרת הוי קושיא שמקשה התלמוד מבחוץ דמקשה אמאי לא נקט התנא דרך זה שלא נרבה רק הדומה משני צדדין, ומשני ליה הא לא מצית אמרת מדאצטרי' מעל מנחתך דר"ל מדאצטרי' מיעוט למעט דם שלא נרבהו מכלל דדעתיה דקרא דמרבינן דדמי בצד אחד מ"מ עיקרא דמעוטא אתא לומר דלא נרבה דם ולא כדי לגלות רבוי על דברים אחרים וכן משמע הלשון דמדאצטרי' דאין עקרו בא לכך לגלות רבוי דאלמלי היה רוצה לתרץ כן הי"ל לומר בזה הלשון להכי כתב רחמנא מעל מנחתך לומר דאת' להכי מעוטא לגלות רבוי לדברים אחרים אלא לשון דמאצטרי' משמע דעיקר המיעוט בא לגלות מיעוט על אותו דבר שבא למעט אלא שאנו רואים מזה גם רבוי לשאר דברים ולא נמעטם לומר דבעינן דומה לשני צדדין דמדהוצרך למעט הכא בצד אחד אלמא חזינן דדעתיה דקרא לרבויי דמי בצד אחד ושעיקר המיעוט בא לגלות מיעוט על דם ולא כדי לגלות רבוי אאיברים אלא שממנו רואין כן. וכן הסברא לומר שעיקר המיעוט יש לנו לאוקמי ליה לומר דאתא על מה שנכתב ולא שיבא לגלות על בעלמא ואין קושיא ותירוץ זה אלא שהקושיא היא אמאי לא בעינן דומה לפרט בשני צדדין כמו בעלמא דבעינן דומה לשני צדדין ושיאמר התנא דלא נרבה כי אם הדומה בשני צדדין ומתרץ דנהי דבעלמא בעינן דומה בשני צדדים אנו רואין שאין דעת הכתוב כן אלא לרבות מה שדומה לצד אחד מדאנו רואין שהצריך מיעוט למעט מה שבא בצד אחד שהרי לדברי זה נכתב המיעוט כדי למעט הילכך אנו רואים דדעת הכתוב לרבות כל הבא בצד אחד וא"כ מקשה שפיר הכאאי למעוטי דם מעל מנחתך נפקא ודלשתוק מעל מנחתך דאתא למעט דם משום דעיקרו אתא להכי כדפרי':